לידתה של משפחה 

 

שלוש  לפנות בוקר. שקט. שנייה לפני שהטלפון צלצל התעוררתי. מעבר לקו שמעתי אותה: 'זה התחיל לפני חצי שעה', היא אמרה, 'מתוך שינה הרגשתי ציר ועוד ציר, וגם קצת טפטוף'.

 

שלוש דקות, מקלחת, צחצוח שיניים מהיר, מדים, חולצה ירוקה כהה, מכנסיים בהירים. אני (ושעתיים שינה) בדרך אל הכביש המהיר, יוצאת אל תוך השקט של הלילה. אני בדרכי לסייע לעוד אישה ללדת, והם בדרכם אל מסע ההורות. בדרך עובדים בכביש. אורות משטרה מאירים מולי ואני מאטה את מהירות הרכב. מד הדלק מהבהב ואני מנסה להיזכר מתי תדלקתי לאחרונה. 'את תגיעי', אני אומרת לעצמי, 'את הרי נוסעת ליילד. כמובן שתגיעי'.

 

במוחי חולפות התמונות. הדלת שתפתח, האמבט שיתמלא, הכלים המיוחדים. כבר 17 שנה שאני שומרת על המשפחות החדשות שבדרך. 17 שנה אני מציידת אותם ברגע המתאים במילים הנכונות, נוטעת בהם את האמונה שהם מסוגלים לצאת לדרך – אל המסע המופלא של חייהם. חדר הקבלה מלא. אני מחפשת אותה בעיניים, שואלת את חברותיי אם היולדת נמצאת. בינתיים לא. עשר דקות חולפות, והיא נכנסת. אישה גבוהה, חולצה אדומה, צעיף על צווארה, מבט מזוגג בעיניה.היא רוכנת קדימה. עינינו נפגשות. 'אני לא יכולה', היא מודיעה לי, מתנשפת. אני מביטה עמוק בתוך אישוניה, מהנהנת בראשי ואומרת לה, רק לה, רק אני והיא ביקום כולו, 'את יכולה, את מסוגלת. את מעזה. את בחרת להרגיש  ובחרת להיות. את לא לבד. עכשיו תעצמי עיניים ותאספי כוחות. אני איתך'.

המוניטור העוברי תקין. הפתיחה היא ארבעה סנטימטרים.

 

אישה יולדת, אישה שכל עוצמות הגוף אוספות אותה לרקיע, ובבת אחת שקט ועוד גל מגיע. מגע קל בבטן, יד על הגב התחתון ואנו זזות בתנועת הציר. נשימה עמוקה, לשחרר את התחושה, לאסוף כוחות. זה הרגע שבו המיילדת והמאמנת שבי יוצאות לעבודה משותפת. יש כאן אישה שעובדת מדהים עם הגוף. היא לא מאמינה שהיא יכולה, אבל הרצון בוער בתוכה. היא בחרה להרגיש, בחרה להיות נוכחת, בחרה לקחת חלק בחוויית הלידה של משפחתה ושל עצמה. כל שנותר לי הוא להחזיר לה את הביטחון בעצמה.

 

אנחנו יוצאות שוב לדרך בנשימה משותפת. אני מביטה בעיניה ומזכירה לה: 'את לא לבד'. שוב גל עוטף אותה והיא נכנסת למים, אל השקט שבתוך הסערה. 'זה אפשרי? אני יכולה?', היא שואלת אותי, ואני משיבה לה בכנות, 'אני בטוחה  שאת יכולה, כי בחרת ללכת בדרך נטולת קיצורים. אני פה כדי לעזור לך ללדת את התינוק שלך ואת עצמך'. גל נוסף עוטף אותה ושלושתנו נושמים יחד, עד שחום נעים ושקט מציף אותנו וכל אחד מאיתנו מתכנס לרגע אל תוך עצמו, אל כמה דקות של עיניים עצומות ושקט.

 

כשבן הזוג רגוע, הוא מפנה לעצמו מקום להרגיש ולהיות נוכח, בלי להיבהל מהקולות ומהכאב. גם הוא מקבל את ההזדמנות  להרגיש ולבחור. עוד ציר מגיע, ואחריו אחד נוסף, והיא מתחילה ללחוץ. 'בואי אלי, ילדה, צאי, אני מחכה לך', היא אומרת, ועיניה מתמלאות בדמעות של כוח. 'אני אוהב אותך', הוא לוחש לה, 'את גדולה, את יכולה'. כפפות. חבילת לידה. שאגת לידה. 'מה לעשות?', היא שואלת אותי. 'מה שהגוף שלך מרגיש', אני עונה לה, 'תקשיבי לו'.

 

קול הלחץ מגיע. וציר נוסף. מבט עיניים יוקד וישיר. מבט של יולדת.  חיוך קטן. ותינוק על הידיים. שאגת שמחה. הרבה כוח ועוצמה מתערבבים בקריאות השמחה של ההורים.אני מביטה בהם בעונג שקט. רגע מקודש. זכות גדולה.

 

תינוק נולד. אישה נולדה. משפחה נולדה.

  

 

שלח

שדה חובה

Thank You!

תודה!

שדה חובה

שדה חובה

צרו איתי קשר

בינה נט תקשורת ומחשבים
הפריון 4 אזור תעשייה צפוני  אשדוד
נייד: 050-349-777-5 פקס:153-50-349-777-5
דוא"ל:binaa.net@gmail.com

שלח

שדה חובה

Thank You!

תודה!

שדה חובה

שדה חובה

ורד דלאל, מיילדת מאמנת להריון, לידה והורות   |   050-9014619   |   vered.dalal@gmail.com

 

 

ורד דלאל, מיילדת מאמנת להריון, לידה והורות 050-9014619

vered.dalal@gmail.com

 

050-9014619